פסק-דין בתיק עמ"נ 26606-01-12

רקע:

1. המשיבה הינה הבעלים של נכס המצוי ברח' הנפח 2 בחולון, שבו מצויים 26 חדרי אחסון בקירור והקפאה (להלן: " חדרי הקירור"), מעברים, חדרי עזר, קרקע תפוסה ומשרדים. עם  רכישת הנכס על ידה, ביצעה המשיבה שיפוצים והתאמות.

ביום 27.07.2010 ערכה המערערת מדידה בנכס ובעקבותיה עודכנו שטחי הנכס לחיוב בארנונה.

לאחר קבלת הודעת החיוב בארנונה ותשריט המדידה שצורף לה, הגישה המשיבה השגה על קביעת הסיווגים בנכס. ההשגה נדחתה על הסף, בנימוק כי ההשגה הוגשה באיחור.

המשיבה הגישה ערר לועדת הערר שהחלטתה היא מושא הערעור שלפנינו.

החלטת וועדת הערר:

2. בהחלטתה, קבעה ועדת הערר כי אין מקום להורות על דחיית ההשגה על הסף בשל איחור בהגשתה.

לגוף העניין קבעה ועדת הערר שיש לסווג את חדרי הקירור כ- "תעשייה", לאחר שהתייחסה למבחנים שצוינו בפסיקה כפי שבאו לידי ביטוי בע"א 1960/90 פקיד שומה ת"א 5 נ' חברת רעיונות בע"מ, פ"ד מח(1) 200 (1992) (להלן: " פרשת רעיונות"): הוועדה התייחסה גם למבחן יצירתו של " יש מוחשי אחד מיש מוחשי אחר", מבחן היקף הפעילות הייצורית, המבחן הכלכלי המדגיש את השבחת המוצר, וכן התייחסה הוועדה גם למבחן מרכז הפעילות ומבחן הטפל אחר העיקר.

הוועדה קבעה בנימוקיה לסיווג תעשייתי כי עבודתה של המשיבה תואמת יותר ייצור תעשייתי ולא מתן שירותים, מאחר שבנכס מתבצעת אחסנה בקירור לטווח ארוך של מוצרי מזון שרובם תוצרת חקלאית.

הוועדה נתנה דעתה לציוד ולצנרת שמשמשים להפעלת חדרי קירור והדגישה כי אין מדובר במקררים המצויים בתוך בית העסק העוסק במכירת אותם מוצרים לצרכן הסופי (משקי בית), אלא במקררים תעשייתיים- "חדרי קירור", שייעודם הבלעדי הוא לשמש כמחסני קירור לסחורה בהיקפים גדולים ולטווחי זמן ארוכים, בהרבה מעבר לתקופת חייו הטבעית של המוצר.

 על החלטה זו הערעור שלפנינו.

טענות הצדדים

טענות המערערת

3. לשיטת המערערת אין להחיל על הנכס את הסיווג "תעשיה", באשר הנכס משמש ברובו ובמהותו כמחסן בלבד של מוצרים, טרם שיווקם ואף מעניק שירותי אחסנה בקירור.

לפי צו הארנונה של עיריית חולון (ס' 2.1 לצו), נכס מסוג זה המשמש לצורכי אחסנה, או לצורכי שירותים כאמור, בא בגדר הסיווג " משרדים שירותים ומסחר": מחסן עצמאי. כיוון שצו הארנונה קובע באופן ספציפי כי מחסנים יכללו בהגדרה של " משרדים, שירותים ומסחר" יש לראות בכך הוראה מיוחדת הגוברת על כל הוראה אחרת באשר לסיווג הנכסים.

המערערת מתבססת על עמ"נ 347/06 שטראוס שיווק ב"מ נ' מנהלת הארנונה של עירית חיפה (להלן: " פרשת שטראוס") וגורסת כי במצרכים המאוחסנים ע"י המשיבה לא מתבצע כל תהליך של ייצור ו/או שינוי של טיב המוצר אלא, ייעודם הבלעדי של המחסנים הינו אחסון המוצרים.

לדעת המערערת החלטת הוועדה בהסתמך על המבחנים בשאלת סיווג הנכס לוקה ביישום של ההלכות המשפטיות הרלוונטיות שכן הוכח כי המוצרים המאוחסנים ע"י המשיבה הם מוצרים מוגמרים לצורך אחסנה בקירור- תמורת תשלום. סיווגן הראוי של פעולות המשיבה כגון: מתן שירותים, אחסנה של תוצרת חקלאית, שיווק והפצה נסקר בפסיקה אשר קבעה כי פעילות מסוג זה הינה פעילות עסקית.

טענות המשיבה:

4. לגישת המשיבה, השימוש העיקרי בנכס הינו לתעשייה, שכן חדרי הקירור בבעלותה משמשים לאחסון בקירור של בשר ותוצרת חקלאית לתקופות ארוכות. לפיכך, שעה שהנכס משמש ומתפקד כמפעל תעשייתי ומאוחסנת בו סחורה לטווח ארוך בטמפרטורות המיועדות לכך,  יש לסווגו "כתעשייה".